שלייא

שִׁלְיָא, שִׁלְיָיא, שִׁי׳I ch. sam(שלי unexpectedly, by chance), 1) quiet, unconcern. Targ. 2 Sam. 3:27 (ed. Wil. שֵׁלַיָּא, corr. acc.). 2) (corresp. to b. h. שֹׁאָה, פּתְאֹם) unexpected event, suddenness, sudden calamity. Targ. Prov. 3:25 דמן ש׳ ed. Lag. (oth. ed. ומן ש׳ corr. acc.). Ib. 6:15. Ib. 24:22 בש׳ (not כש׳). Ib. 1:27 בש׳ (h. text כשאה). Targ. Ps. 35:8; a.